הידיעה שהילדים שלנו, האחים שלנו, בני הזוג שלנו, החברים שלנו ועוד המון חיילים שאנחנו לא בהכרח מכירים נלחמים עבורנו בסמטאות מופגזות, פנים אל פנים מול האויב, היא מפחידה ומשתקת, כי כשחיילים עושים את זה, יש נפגעים.

קשה להפיג את תחושת חוסר האונים שמשתלטת על התודעה. לפעמים ברגעים כאלה, כשנדמה שאנחנו מאבדים אחיזה, העיניים עולות אוטומטית לשמיים, והשפתיים ממלמלות תפילה. תעשה שיהיו בריאים. שיבצעו בהצלחה את מה שהם נשלחו לעשות שם, ויחזרו לשלום.

התפילה פועלת את פעולתה בכל מיני רבדים. היא היכולת לבקש רחמים מאלוהים. היא היכולת להשפיע על המציאות הרוחנית גם כשלמעשה ידינו כבולות. היא היכולת למרכז מחשבות ולהאמין בה' שכולו טוב ומאתו לא יצאו הרעות.

ברגעים כאלו, אנו מתרפקים בערגה על אבני הכותל המערבי בירושלים, המקום שמשם לא זזה השכינה הקדושה מעולם, ושם כידוע מתקבלות התפילות ביותר.

במקום המיוחד הזה, הכי קרוב לאבא שבשמים, בעת רצון בחצות הלילה, בשעה בה הקב"ה עובר מכסא דין לכסא רחמים, נעתיר בתפילה עבור חיילי צה"ל הנמצאים בקו האש, ומחרפים את נפשם למען עם ישראל.

אם הנכם מכירים חיילים המשרתים שם, העבירו אלינו את שמותיהם ומנין תלמידי חכמים יתפללו עבורם בעת רצון בחצות הלילה במקום הקדוש ביותר לעם ישראל, הכי קרוב לאבא שבשמיים, בכותל המערבי.